<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ה' שער ד'</h1>
<h2>דף קי:</h2>
והאחים מן האב נוחלים ומנחילים. ומשפחת אם אינה קרויה משפחה. ואיתה פרק יש נוחלין.
<h2>דף קיא:</h2>
הבעל יורש את אשתו, והוא קודם לכל בירושתה, ואפילו היא אסורה עליו כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. האשה אינה יורשת לבעלה כלל, וירש אותה כתיב והיא אינה יורשת אותו. ואיתה פרק יש נוחלין.
הנושא אשה שהיא אסורה לו, הואיל ויש לו בה קידושין, אם מתה תחתיו יירשנה. הנושא את הקטנה, אע"פ שאין קידושיה קידושין גמורים, אם מתה יירשנה. הפיקח שנשא חרשת, מתה לא יירשנה. החרש שנשא פקחת יירשנה, שהרי היא בת דעת ולדעתה נישאת וזכתה לו ממונה. קטנה שנתקדשה לדעת אביה ונישאת שלא לדעת אביה, בין בפניו בין שלא בפניו, יכול האב למחות. ואפילו שתק האב, אם מתה אין הבעל יורשה אא"כ רצה האב בנישואיה. ר"ם [כתב] כל זה פכ"ב דאישות. האשה שחלתה ובקשה מבעלה שיגרשנה ותצא בלא כתובה כדי שלא יירשנה, אין שומעין לה, ואפילו אמרה אני שונאה אותו אין דנין אותה דין מורדת. וכן הורו הגאונים. ר"ם כתבו. בעל שנשא אשה שאינה צריכה מיאון, אינו יורשה, שהרי אין כאן אישות.
<h2>דף קיד:</h2>
ואין הבעל יורש את אשתו בקבר, כגון בעל שמת ואחר כך מתה אשתו, אין אומרים הואיל והבעל קודם לכל בירושתה כך יורשי הבעל יקדמו לשאר יורשי האשה. אלא יורשי האשה משפחת בית אביה יורשים אותה אם מתה אחר בעלה. וכן אין הבן יורש את אמו בקבר כדי להנחיל לאחיו מאביו, כענין שאמרנו. ואיתה פרק מי שמת [קנ"ט ע"ב]. ואם מתה האם תחלה אפילו היה הבן קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו, הואיל וחיה אחר אמו שעה אחת ומת, הרי זה נוחל את של אמו ומנחיל אותה נחלה ליורשיו ממשפחת אביו.
<h2>דף קטו.</h2>
סדר הנחלה. הזכרים קודמים לעולם לנקבות. ויוצאי ירכו של בן קודמים לבנות.
<h2>דף קכב:</h2>
הבכור מאביו נוטל פי שנים בנכסי אביו, כגון שהניח חמשה בנים ואחד מהם בכור, הבכור נוטל שליש הממון, וכל אחד מארבעה הפשוטים נוטל שתות. וכן על חלוקה זאת חולקים לעולם. ר"ם פ"ב דנחלות.
ואין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם.
<h2>דף קכה:</h2>
בעל שמתה אשתו ואחר כך מת אביה או אחד מן המורישין אותה, אין הבעל יורש אותן, שאין הבעל יורש נכסים הראויין לבוא לאחר מכאן, רק מה שבא לרשותה קודם שתמות. מלוה של אשה, אע"פ שהיא נכסים הראויים לגבי בכור, לגבי בעל מוחזקת היא, דכל מאי דאית לאיתתא ירית. כן דעת ר"י ן' מיגש. ורי"ף [כתב] דמלוה ראויה היא, ופסק כרב פפא דאין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק.
<h2>דף קכו.</h2>
[ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק] מלוה שיש ביד הבכור יטול בה הבכור חצי הבכורה. וכן [כתב] ר"ם. ורי"ף דנוטל חלק בכורה משלם. הבכור שמחל קודם חלוקה מחילתו מחילה. ואם חלקו הבכור והפשוט, ולא נטל רק כפשוט, ויתר. ואם מיחה, כגון שאמר בפני שני עדים מה שאני חולק עם אחי בשוה לא מפני שמחלתי לו, הוי מחאה.
<h2>דף קכו:</h2>
שלשה נאמנים על הבכור, אביו ואמו וחיה. ואינו נוטל פי שנים עד שיאמר האב זה בני בכורי או שהעידו העדים ששמעו לאביו דברים שמהם נשמע שהוא בכור. אבל אמר בכור הוא שמא בכור לאם קאמר.
<h2>דף קכז:</h2>
והלכתא כרבי יהודה דאמר נאמן אדם לומר זה בני בכורי. ואפילו היו מוחזקים על הבן שהוא בכור, בין בקול בין שיודעים שנולד קודם, ואמר האב על אחר שהוא בכור נאמן עליו אביו. ולאפוקי מרבינו שמואל דאמר אם יש עדים שנולד זה קודם זה שאין האב נאמן.
היו מוחזקים בזה שהוא אחיו או בן דודו, ואמר אינו אחי ואינו בן דודי, אינו נאמן. אבל נאמן על מי שהוחזק שהוא בנו לומר שאינו בנו ולא יירשנו. ר"ם פ"ד.
<h2>דף קלה.</h2>
מי שאמר על אחד מן השוק שהוא אחיו אינו נאמן להפסיד לאחיו, אלא יטול מחלק זה שמודה שהוא אחיו. (ואם הוא) ואם האח האחר אינו מכחיש שהוא אחיו, רק שאומר שהוא מסופק במה שמודה באחר שהוא אחיו, אינו נוטל אותו האח הנכרי רק בחלק זה שמודה בו. ואם מת זה הנכרי ונפלו לו נכסים, יטול זה שהיה מסופק בו גם כן. ואיתה פרק יש נוחלין ור"ם פ"ד דנחלות.
<h2>דף קמב:</h2>
הבכור הנולד אחר מיתת אביו, ואחר כך נולדו אחים מנשים אחרות [אינו נוטל פי שנים, ו]אינו ממעט, ביום הנחילו כתיב.
<h2>דף קנט:</h2>
ואין הבעל יורש את אשתו בקבר, כגון בעל שמת ואחר כך מתה אשתו, אין אומרים הואיל והבעל קודם לכל בירושתה כך יורשי הבעל יקדמו לשאר יורשי האשה. אלא יורשי האשה משפחת בית אביה יורשים אותה אם מתה אחר בעלה. וכן אין הבן יורש את אמו בקבר כדי להנחיל לאחיו מאביו, כענין שאמרנו. ואיתה פרק מי שמת [קנ"ט ע"ב]. ואם מתה האם תחלה אפילו היה הבן קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו, הואיל וחיה אחר אמו שעה אחת ומת, הרי זה נוחל את של אמו ומנחיל אותה נחלה ליורשיו ממשפחת אביו.
